מדרגות בקודש

מדרגות בקודש

"לא תעשו לכם אלילם ופסל ומצבה לא תקימו לכם ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה כי אני ה' אלקיכם. את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה'" (כו,א-ב).

פסוקים אלו לכאורה לא קשורים כלל לכל מהלך הפרשה?

לגבי מקומם וסדרם של איסור עשית פסל ומצבה ושמירת השבת כתב רש"י "כנגד זה הנמכר לנכרי [המופיע בפסוקים הקודמים], שלא יאמר הואיל ורבי מגלה עריות אף אני כמותו, הואיל ורבי עובד עבודת כוכבים אף אני כמותו, הואיל ורבי מחלל שבת אף אני כמותו, לכך נאמרו מקראות

אמנם עדיין צריך להבין מה מקומם של האיסור על אבן משכית, והמצוה על מורא המקדש!

וזו לשון הרמב"ם (עכו"ם פ"ו הל"ו) בבאור איסור השתחויה על אבן משכית "וכן אבן משכית האמורה בתורה אף על פי שהוא משתחוה עליה לשם לוקה שנאמר ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה... ואינו לוקה עד שיפשוט ידיו ורגליו על האבן ונמצא כולו מוטל עליה שזו היא השתחויה האמורה בתורה".

וזו לשון הרמב"ם בבאור מצות מורא המקדש (בית הבחירה פ"ז) "מצות עשה ליראה מן המקדש שנאמר ומקדשי תיראו. ולא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שצוה על יראתו. ואי זו היא יראתו? שלא יכנס אדם להר הבית במקלו או במנעל שברגליו... ולא יעשה הר הבית דרך, שיכנס מפתח זו ויצא בפתח שכנגדה כדי לקצר הדרך, אלא יקיפנו מבחוץ. ולא יכנס לו אלא לדבר מצוה... ואסור לכל אדם לישב בכל העזרה...".

נלע"ד בעזה"י להסביר כך את סמיכות הענינים: לאחר שבפרשה זו דובר על שבחה של ארץ ישראל וקדושתה המיוחדת, הן בדיני השמיטה והן בדיני היובל, יכלו בני ישראל לחשוב בטעות שאין הבדלי מדרגות בין חלקי הארץ השונים, והיחס כלפי בית המקדש שווה ליחס כלפי שאר חלקי ארץ ישראל. וכמו שמותר להשתחוות בפשוט ידים ורגלים במקדש כך גם מותר בשאר ארץ ישראל, לכן הוצרכה התורה ללמד את בני ישראל דוקא בפרשה זו, שיש הבדלי מדרגות בקודש, והמקדש קדוש יותר ורק שם מותר להשתחוות בפשוט ידים ורגלים, ככתוב "ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה", וכדברי רש"י "להשתחות עליה - אפילו לשמים, לפי שהשתחואה בפשוט ידים ורגלים היא, ואסרה תורה לעשות כן, חוץ מן המקדש".

תתכן היתה טעות נוספת כתוצאה מההבנה הלא נכונה שכל ארץ ישראל קדושה באותה מידה, והיא: שאין אזהרה יתרה על מורא המקדש יותר משאר ארץ ישראל ואין בבית המקדש דינים מיוחדים הנובעים ממצוה זו כפי שכתבנו לעיל. לכן הזהירתנו התורה "ומקדשי תיראו", ללמדנו על המדרגות בקודש הקיימות גם בחבלי ארץ ישראל השונים.

בפרשתנו מדובר על שלוש דרגות של קדושה בתוך ארץ ישראל. המקדש, בתי ערי חומה, שאר חלקי ארץ ישראל. וזו לשון המשנה במסכת כלים לגבי קדושת בתי ערי חומה "עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה, שמשלחין מתוכן את המצורעים, ומסבבין לתוכן מת עד שירצו, יצא אין מחזירין אותו" (כלים א,ו).